התייאשת בתחום?

איך הגעתי לזה ?

"רחלי בר מרכז הציפורניים בר"ג" - המקום שבו התחלתי את דרכי ולמדתי הופך לאחר 5 שנים של התמדה ועבודה קשה, בבעלות ובניהול המקום שלי/ מכון לאומנות עיצוב בניה וקישוט לציפורן ללקוחות פרטיות, ובית ספר לבניית ציפורניים ומרכז הדרכה ושיווק מוצרים לכל טכנאיות הציפורניים חדשות ווותיקות המגיעות מכל רחבי הארץ. המקום נותן מענה מקיף רחב ומקצועי לכל טכנאיות הציפורניים, תלמידות, ולקוחות פרטיות.

נכתב בשנת 3/2006 בפורום באינטרנט לקהילת בונת ציפורניים. . .

השארתי אותו כי הבנתי שהוא עודד ותמך בהמון בנות חדשות שנכנסו לתחום או למקצועיות שהתייאשו בתחום. שילבתי בו גם את הקשיים והייאוש שאני עברתי רק כדי לחזק ולתמוך בך שכרגע נכנסת לכאן לבלוג ונחשפת בפעם הראשונה לסיפור שלי.

ובלי שום קשר למה שאת עומדת לקרוא, אני ממליצה לך להכנס ולהרשם לערוץ היוטיוב שלי. למה ?

לינק לערוץ ולהרשמה: לחצי כאן

המתכון הראשון שלי להצלחה לחיזוק לעידוד ולתמיכה שאתן החדשות זקוקות לה כל כך !  ס פ ר ``האלכימאי" ספר מדהים שנהגתי לקרוא בו עמוד אחד כל לילה, למרות שחרשתי עליו כבר ממזמן והרבה בע``פ. זהו ספר נפלא המספר סיפור על אדם פשוט שיש לו מסגרת עבודה וחיים, והוא עוזב את הכל עבור החלום שלו. 

למרות הקשיים בדרך למרות ההרגלים הנוחים של החיים שלו, למרות שיכול להיות שהוא יכשל וזה יפגע בו מאוד מבחינה כלכלית הוא ממשיך וממשיך עד הסוף - הכי יפה להצלחה. מדהים !הסיפור הוא סיפור יפה ופשוט, אבל אל תחפשו בו סיפור של מתח או רומנטיקה או דרמה. רק סיפור על האומץ לקום ולעשות דברים למען החלום שלנו לנסות להצליח מבלי לפחד מכישלון, ולהעיז לנסות למרות הקשיים.יש בו המון תובנה פסיכולוגית וחוכמה של דברים שאנו נתקלות בחיים ולא חשבנו בכלל עליהם.

"אם בהתחלה תבטיח לתת מה שעדיין אין לך, תאבד את הרצון לעבוד כדי להשיג אותו" כמה פעמים חשבתן לתת דברים בחינם כדי שהלקוחות יבואו ? אבל לא הקדשתן מספיק מחשבה מה בדיוק לתת ? תתפלאו כמה בנות באיזור המגורים של הוריי, שמות פליירים עם הזמנה לבניית ציפורניים חינם - לפגישת הכרות. אותי למשל, זה היה מייאש מאוד לתת משהו כזה גדול (מבלי שיהיה בו תועלת עבורי) ובאמת הייתי מאבדת את הרצון תוך כדי עבודה על ידייה של הלקוחה ולא הייתי נהנית אף מהקישוט עצמו. או בנות שסיפרו לי שהבטיחו לתת חצי מהסכום שירוויחו כ"עצמאית במספרות ובמכונים, או בנות שנתנו ללקוחה מילוי במתנה, על כל לקוחה שהיא הביאה להן אני לא מייעצת מה לתת ומה לא לתת, כל אחת ודרכה היא. רק תחשבו שוב ותקראו את המשפט הזה פעמיים מהתחלה.

"וכשאתה רוצה משהו, היקום כולו נחלץ לעזרתך כדי שתגשים את המשאלה שלך"וזו דוגמא קלאסית שאני לקחתי ויישמתי אצלי בעבודה של השיווק והיחצון של עצמי. בלי שום בושה, וכשראו את החוזק שלי והאמביציה שלי, אנשים עזרו לי במקומות שניגשתי לשם ופעלו לטובתי, אין בושה למי שרוצה להתקדם בחיים.פשוט להמשיך ברמזור בכביש כאילו הוא לא קיים (כמובן שזה לא אומר לדרוך על מישהו, אלא רק להתקדם בדרך שלך ולא להתבייש לבקש עזרה כשאנו רוצות להצליח כל כך) ואתן חזקות תאמינו לי יש לנו לפעמים כוחות להפוך המון דברים גם בחיים האישיים שלנו. דוגמא קלאסית שלי לכך, נכנסתי לחנות, והצעתי את הפליירים שלי לבעל החנות שיפנק את לקוחותיו בתמורה ל- 10% על כל לקוחה שישלח לי לבניית ציפורניים בלבד.  רוצות לדעת מה הוא אמר לי ועשה ?? 
הוא לקח את המטאטא, והתחיל לטאטא את החנות יחד איתי החוצה מבלי לענות לי אפילו ! ! אז מה?? המשכתי לחנות סמוכה אליו, וממנו הגיעו אליי 3 לקוחות שנשארו אצלי. אותו בעל עסק יקר קיבל 10% על בניית ציפורניים על כל לקוחה ששלח לי. והמשכתי להרוויח מהלקוחות על המילויים והקישוטים מבלי לתת לו המשכיות על אחוזים איזה כיף שהצלחתי עם הרעיון הזה ?? איזה כיף שאותן לקוחות חזרו אליי? פשוט לא להתבייש להמשיך בנות ולא להתייאש. אל תענו לא יפה, ואל תתעצבנו בכלל, יש עוד חנויות והעיר מלאה באנשים חכמים שיכולים למצוא תועלת מה``מתנות`` שלנו.

עמ` 65: "ככל שאדם מתקרב להגשמת ייעודו, כך הולך ונעשה הייעוד הטעם האמיתי לחייו"

וזה משהו שאמרתי כאן כבר. תענוג לקום בבוקר ולחשוב מה אני הולכת לעשות היום על מנת לשווק את עצמי למי לגשת היום ? מה לעשות היום ? אסור לבזבז דקה אפילו ואני הרגשתי כך, כל בוקר וזה דרבן אותי לא לשבת ולחכות, אלא כל יום עשיתי כמה דברים וחיכיתי ליום אחרי ליישם עוד ועוד. וכשהצלחתי במשהו לא היתה מאושרת ממני איזו הרגשה נהדרת של סיפוק והצלחה קיבלתי, והמשכתי שוב ועוד ועוד אלו רק דוגמאות מנסיוני האישי, התובנה הפסיכולוגית בספר היא גדולה, וכל אחת ממכן מספיק חכמה אשר יכולה לקרוא ולהבין אותה בין השורות של סיפור כל כך פשוט. הספר הזה מופיע פעם בדור, והמחבר הוא פאולו קואלו. ונכון שלחלקכן אין הרבה סבלנות לשבת לקרוא ולהבין, אבל תאמינו לי זה שזה שווה. מה שהכי משך אותי בספר זה ההתחלהסוף שלו: ובמילים שלנו: האוצר נמצא ``מתחת לאף שלנו``. ומי שקראה את הספר, תבין בדיוק אבל בדיוק - על מה אני כותבת. זה פשוט ככה. וכל כך נפלא כשכל אחת מגלה את זה לבד.
אני גיליתי את זה אחרי שנה + עבדתי קשה מאוד בשביל זה, ועדיין עובדת קשה, ואני לא מסוגלת לשבת ולא להקדיש זמן כאן בקהילת בונות ציפורניים שלנו, במיוחד אחרי שיחות טלפון רבות שקיבלתי בזמן האחרון של בנות מיואשות מכל מה שהולך בחוץ, הודעות של בונות ציפורניים חדשות בקהילה, אני פשוט לא יכולה להתאפק, ולחלוק עם כולכן את מה שאני עברתי ועשיתי וממשיכה לעשות במרץ רק קדימה.... חלקתי בעבר את המידע הזה בפורטל אחר ובקהילה אחרת בנוסף, ולשמחתי בונות ציפורניים ותיקות וחדשות כאחד השתמשו במידע זה, ואף נתנו את העצות הנ"ל לאחרות והנה הגיע הזמן גם לחלוק את הכל לחדשות הנכנסות למקצוע שלנו תאמינו או לא, הספר נתן ונותן כוחות, ומחשבות ורעיונות כל פעם מחדש , לא מפריע לי לקרוא שוב ושוב ושוב הספר פשוט נפלא בעיני, ומחזק מאוד לפחות ברגעים של כישלון ברעיונות. מקנאה בכן על הפעם הראשונה לקרוא אותו כשהאוצר נמצא ``מתחת לאף``, וממעמקי היאוש שלי, לעבוד כבר ולהצליח, שאלתי את עצמי איזה אוצר ??? ואיפה הוא ??? ואין לי לקוחות ואיך אוכל להביא אותן אליי, לא רוצה לעשות את כל המבצעים וההנחות שעוד 50 בנות עושות ברחוב שלי, אז על השולחן של הבוקר יחד עם הקפה ביד , מיואשת לגמרי ואפילו בוכה סוף החודש קרב ואין הכנסה פתחתי את העיתון ``ידיעות אחרונות" וחיפשתי בין המילים בין הכתבות לאן ללכת מה לעשות השעה 08:00 בבוקר, הילדים התפזרו עם הבעל ואני יושבת עם ציוד מלא, קישוטים בלי הכרה, ואין לי אף לקוחה ! מה עושים? הסתכלתי בעיתון וגיליתי עולם חדש של שיווק ויחצון
תחשבו בנות, תחשבו טוב ותגיעו רחוק רחוק מאוד.

אז לאחר התחלה כזו הנה מס' טיפים שאני עשיתי בתחילת דרכי המקצועית.
נתחיל בעבודה כיצד אני מביאה את הלקוחה אליי ?
ראשית כל - ההתייחסות לכל לקוחה = למליון דולר !אני בפירוש לא צוחקת, רצינית לגמרי. תתחילו בזה, ותראו איך המחשבה שלכן משתנה כלפי אותה לקוחה הנכנסת אלייכן, וכיצד אתן מתחילות להתאמץ מאוד כדי להביא ולהשאיר אותה אצליכן. אני הבנתי מהר מאוד בתחילת דרכי, שעליי ללכת מאוד ייצוגית כמו דיילת לטיפוח היופי הנמצאת ברשתות השיווק. ואני מדברת בשלב זה על הידיים/ציפורניים שלי. בשום פנים ואופן לא היו מוצאים אותי עם פרנץ לבן. ולא משהו עדין.  תמיד זוהר, מיוחד, אפילו צעקני אבל בטעם טוב, שיבוצים על כל האצבעות - שימשוך את העין של הלקוחות הפוטנציאליות שלי, שיעמדו וישאלו אותי :``...יהההה רחלי תראי לי, איזה מהממם ! מי עשתה לך את זה? " אני ממליצה לכן לעטר ולקשט עם הקישוטים הכי מתוחכמים ונועזים, להשתמש הרבה בידיים, לנפנף בהן בכל הזדמנות עם הדיבור, למשוך את העין ברחוב, בקניון ובכל מקום עם הרבה זוהר ונצנוץ כשאתן מדברות אתן צריכות למשוך את הלקוחות ע``י החשיפה שלכן בנתינה שלכן.  לא ``חינם`` לא ``מבצע`` לא ``הנחות``. רק מתנות ללקוחות, כמובן לא להרבה זמן.

אני הייתי נותנת מתנה (תבחרו. אבל אל תגעו במילוי מאותה לקוחה אין הנחות ואין מבצעים. לקוחה מקבלת את הצ`ופר שלה באופן מיידי. ואל תחששו לתת מתנה - תאמינו לי זה חוזר אלייכם בגדול לא לרשום את המילה ``חינם" מה מושך אותכם כלקוחה להגיע לחנות למכון או לעסק כלשהו ?מ ת נ ה ללא כל התחייבות ! אז לכו על זה. אל תחששו. אבל - יחד עם זאת, תחשבו שוב, מה אתן יכולות לתת מתנה על מנת לנצל את זה לטובתכן? כדי שתהיה לכן מישהי כרטיס ביקור שלכן, הולכת על שתיים וגם מדברת? תאמינו לי, יותר טוב מפרסום בעיתון !!!!לק + קישוטים במתנה!

אתן מבינות את המשמעות של זה  ?עכשיו לכו לחנויות, לכל החנויות בתחום הטיפוח והיופי והסטייל ותדפיסו שובר מתנה, לק + קישוט מתנה ללקוחות חדשות אצלך לא מוגבל בזמן! אני מבטיחה לכן , אבל באמת מבטיחה לכן, ובאמת מכל הלב מבטיחה לכן שאתן פשוט תברכו אותי על הרעיון הזה? אתן מתארות לעצמכן מה זה יעשה שבנות יסתובבו עם הלק והקישוט שלכן על הציפורניים ויפרסמו אותכן ? לתת באהבה שהלקוחה תראה את הנתינה שלכן זה חשוב, לא לעזוב להן את היד תוך כדי עבודה, שהסטנד של הדוגמאות על השולחן שלכן יהיו יצירות מהממות מיוחדות שיראו כישרון לאוו דווקא דוגמאות עדינות, שכמובן תדגישו לה שאת הדוגמאות האלו ניתן לעשות רק על בניה ולא על ציפורניים טיבעיות, מה שנותר לה זה להתלבט אם כדאי כבר לעשות בניה. לדבר...לדבר...לדבר...פקהפקהפקה לא לסתום את הפה, יש לנו המון כח ביד ובפה לנשים, תנצלו את זה קשרים...קשרים.. קשרים - יקחו אותכן הכי רחוק שיש !!! מכירות את המוכרים בחנויות ? קרובות לקניונים ? מכירות נשות ואנשי מקצוע מהתחום לתת לכן פוש קטן ? מחר בבוקר אתן כבר שם !!!!

אני סומכת עלייכן שתדעו לדבר יפה מבלי למכור את עצמכן יותר מידי שיראה כאילו אתן חסרת עבודה, אלא פשוט לשווק את עצמכן יפה ונכון כל הזמן, פשוט כל הזמן ולא לנוח רגע !!! אני אפילו לא בטוחה שמיציתי את כל הנושא לגבי לק וקישוט מתנה אבל תחשבו לבד מה זה יכול לתרום לכך והכי חשוב בעיניי שתבינו, שזו לא המתנה בכלל! אתן צריכות להביא את הלקוחות אליכן למספרה/לבית/למכון. ברגע שהן אצלכן, זהו לא לתת להן לזוז ממכן, תעשו הכל באווירה נעימה ומשכנעת למה כדאי להמשיך לבוא אלייך, כמה שאת מתחדשת כל פעם, עובדת עם כל הסוכנים, כל הזמן הולכת להשתלמויות ולומדת, אין חומר או קישוט שאין לך וכו`מעבר לזה, לתת להן הרגשה הכי נוחה שיש. (לא רק נעימה ואסטטית וכל השטויות האלו).כל הזמן תחשבו על עצמכן, מה הייתן רוצות לקבל אם הייתן יושבות בכסא שלה. מלבד העבודה והקישוטים וכמובן - בל נשכח את החשיפה מכל בחורה שיוצאת ממכן עם העבודה שלכן ומסתובבת ומדברת ושואלים אותה וכמובן אי אפשר בלי זה, העבודה זה הדבר הכי חשוב. לא משנה איזה קישוט גרנדיוזי ומהמם תעשו, הוא לא שווה כלום, אם העבודה לא טובה !!!!
לכן חשוב קודם כל לעבוד על זה טוב ואז לפעול לא כדאי לקלקל את השם שאתן עובדות כל כך קשה בשבילו תזכרו רק דבר אחד -
המתנה הזו - היא בפירוש כרטיס ביקור שלכן, הולך על שתיים, ומדבר שווה או לא שווה?

הצלחתי! הלקוחה כבר אצלי יושבת אותה הלקוחה על הכיסא, ליד שולחן העבודה שלכן. בבקשה אל תשימו את החומרים של העבודה לידה/לידכן - אלא בצד, או מאחורייכן. למה החומרים מולה ? זה מה שמעניין אותה ?לידה/מולה אמורים להיות: סטנד - הכי עשיר בדוגמאות (וחס וחלילה וחלילה וחס לא פרנצ`ים ודברים עדינים)את אלו - שימו מאחורייכן כדי שהיא תתאמץ להסתכל ולא תדע מה מימינה ומה משמאלה.על הסטנד על השולחן, דוגמאות עשירות באבנים...נצנצים...קישוטי תלת מימד הכי נוצץ ומתוחכם שאפשר קישוטים !!!!קישוטים!!!קישוטים סלסלה קטנה של נצנצים סלסלה קטנה של מבחר אבנים
סלסלה קטנה של מדבקות,פתיתים, אבקות גליטר, וכל מיני אלמנטים נוספים לקישוטים כמה שיותר! בקיצור שולחן עבודה שעליו היא מניחה את היד והוא בפירוש ``מסנוור`` אותה. אתן יודעות מה זה עושה לאותה לקוחה ראשונה שנכנסת אלייכן ורואה את כל מבחר הקישוטים הגדול שלכן ? היא מתחילה להתבלבל. כי אני יודעת שבנות שמות את כל זה מאחוריהן או בצד.
למה? אתן צריכות למשוך בכל דרך אפשרית. במיוחד בתחילת הדרך מה תמשכו אותן, באבקת אקריל או דבק שנמצא לידכן ?זהו אחד השלבים הראשוניים לקבל תשומת לב הלקוחה לשולחן העבודה

והמילה המוכרת ו"האכזרית" לכולכן בכל התחומים: ת ח ר ו ת כל מי שיצרה איתי קשר, ויוצרת עימי קשר אז המשפט השני שלה הוא: ``...אוי רחלי את לא יודעת מה הולך אצלי בעיר, כל רחוב...כל בית...כל מכון ומספרה...מלא בנות בונות ציפורניים כולן מפרסמות את לא יודעת איזו תחרות יש" מוכר לכולכן, נכון?
אז בואו אני אספר לכן משהו על תחרות: שהמתחרות שלכן רק יאתגרו אותכן, הן בכלל לא פונקציה להתייאש ולוותר. אתן חזקות יותר ממה שאתן חושבות על עצמכן. אם אתן בונות הציפורניים החדשות נוקטות בגישה של כרטיס ביקור ופלייר, או פרסום בעיתון (שבעיניי לא שווה הרבה) - אני באמת מניחה שלא תגיעו לשום תוצאה, כי את זה כולן עושות ויעשו כבר...ובעצם אני בטוחה בזה.
מי שרוצה להצליח - תצליח !!!! חד וחלק !מי שיושבת ומחכה לנס, ללקוחות, ונוקטת ב``ראש קטן`` בשיטות שיווק ישנות שלכולן יש, ולא מייחצנת את עצמה, ולא עובדת קשה ויום-יומי בשביל זה - לא תגיע לשום מקום.
עוד דבר שקשה לי מאוד מאוד מאוד איתו: סבלנות שהרבה אומרות את זה כמשהו מנחם לחדשות בדרך! כשאת רוצה להצליח, המילה הזו לא נמצאת במקום הנכון. המילה הזו מזכירה לי בהקשר למקצוע שלנו - פשוט ``לישון בעמידה``.
אתן צריכות להיות עם אמביציה, שאפתניות, משווקות ומיחצנות את עצמכן בטירוף, הולכות רגלי לכל מקום אפשרי, כל יום !, חושבות ושוברות את הראש כל יום על עוד רעיונות ועוד, - אין כאן שום סבלנות, למה לחכות בכלל ???? ולמי לחכות ? לעוד מינוס שמתווסף בחשבון בנק שלכן ?שהמתחרות שלכן יאתגרו אתכן, יחשלו אתכן ושיתנו לכן את הרעיונות שאין אצלן, ואת הכח הכי חזק להמשיך ולהמשיך ומשהו קטן על הרגלים וגם על סבלנות - אני באופן אישי ולאור הנסיון שלי, ממש לא חושבת שכל הלקוחות מנסות כל הזמן להחליף טכנאית ציפורניים כי השוק מלא אני חושבת שכלקוחה הייתי רוצה ללכת לטכנאית ציפורניים קבועה, להתרגל אליה, שתבין את הראש שלי, ולא לקפץ אצל כל אחת.(כמובן ובתנאי שהעבודה והקישוטים טובים)למה הדבר דומה ? לספרית במספרה שלכן.
הייתן רוצות לקפץ בין מספרה למספרה ? כי השוק מלא ?איזה כיף ללכת למספרה שלך, לספרית שלך, שיודעת מה את אוהבת, יודעת איזו תספורת יפה לך, מחדשת לך כל הזמן דברים, ממליצה על גוונים מענינים וכו`...
ושכחתם את ההרגל ??? אנחנו אוהבות הרגלים... קשה לפעמים לנשים לשנות הרגל, גם אם היא כועסת קצת על הספרית שלה, או על המוכר במכולת מתחת לבית, או על הטלרית בבנק אז מה ? כולן עוזבות ???
לא ! הן מתרגלות. (כמובן שלא כולן, אבל בכללי וב99% באוכלוסיה זה ככה) כנ``ל אנחנו טכנאיות ציפורניים. תברחו מהמילה ס ב ל נ ו ת !!!!
תקחו את כל הכח ואת כל התמיכה של המשפחה שלכן שרוצה רק לראות את ההצלחה הגדולה שלכן, ותתחילו לפעול, לעשות, ולעבוד קשה כדי להצליח אין דרך אחרת. אם תעבדו קשה בשביל זה - אתן תצליחו ! אבל תרצו את זה באמת, אבל באמת מכל הלב.

בנימה אישית, אני עצמאית בעלת עסק, דור שלישי כך נהגו אצלי במשפחה, וכך גם אני נוהגת. לכל אחת מאיתנו, לכולנו יש דעה, ודרך חיים, ורצונות, ואופי משלה, וזה יפה ומקסים בעיניי כי כל אחת מאמצת משהו מאחרת, כך זה בחיים וגם בעסקים !
ואני הגעתי לאן שהגעתי, אחרי עבודה מאוד מאוד קשה (שתוכלנה לקרוא אותה גם בהמשך לסיפור זה). העבודה שלי היתה בנוסף גם של שיווק ויחצון שעדיין אתן לא יכולות אפילו לדמיין לעצמכן לאן הרעיונות והמעשים להצליח לקחו אותי. לא הייתי ישנה בלילות ממחשבות על לרוץ קדימה, וכן, היו גם כשלונות ברעיונות, וכשלונות כואבים שלי, אבל המשכתי, כאב לי, אבל לא להתייאש בנות, אז מה ??? ממשיכים אני לא חיכיתי בסבלנות, עבדתי על כמה וכמה דברים יחד.
ותוסיפו על כל זה, את החמצן שלי גידול של 3 ילדים, ביניהם תאומים קטנטנים, אתן מתארות לעצמכן כמה תירוצים היו יכולים להיות לי, יחד עם המילה סבלנות????

הביוגרפיה המקצועית שלי ממשיכה ל- 8/2008 להיכן הגעתי כטכנאית ציפורניים לאחר 4 שנים של עבודה קשה מהבית בתחום

נחישות והתמדה, בעיקר התמדה מלווה בעבודה קשה, סיכונים, וגם הימורים בדרך להגשים חלום והאם עשיתי את זה? תחילת הסיפור לפני 4 שנים.  הסיפור הזה מעביר מסר. מסר חזק מאוד.  והמון השראה לכל החדשות בונות הציפורניים שנכנסות או נמצאות מיואשות בתחום המקצועי שלנו.

למי שלא יודעת אני גאה לציין שאני טכנאית ציפורניים שעובדת בתחום 4 שנים.
כל הרזומה המקצועי שלי שדי מוכר בארץ לא מכיל 6 שנים. לא מכיל 10 שנים. ולא מכיל 15 שנה.10 שנים עבדתי כמזכירה משפטית במשרד עורכי דין. עד שנולדו לי התאומים ועד שנמאס לי ממרות המעביד, שעות העבודה, וזאת למרות שהצלחתי יפה להתברג בתחום, ניהלתי משרד גדול וצוות עובדים ומזכירות, תנאים טובים, משכורת יפה ועוד נטשתי לאחר הלידה את המשרד ואת הכל, והלכתי ללמוד את המקצוע בניית ציפורניים. לגמרי הגעתי במקרה. ציפורניים תמיד אהבתי. מילדות.
חברותיי הקרובות אהבו את תחום האיפור והאופנה. אני נמשכתי דווקא לציפורניים. שעות הייתי יושבת עם המדבקות של הפרנץ הלבן שהייתי עושה לחברות...כל בגד לק חדש, אהבתי כל כך לראות יד מטופחת.
לא התחברתי לקישוטים של טכנאית הציפורניים שלי. והחלטתי לקשט לבד. מפה לשם זה התגלגל למחשבה ללימוד המקצוע, ולרעיון שהשתעשתי בו תקופה מסויימת שאולי כדאי להיכנס לתחום ולהפכו למקצוע ולפרנסה שלי כעצמאית. וההזדמנות אכן לא איחרה להגיע. נולדו לי תאומים. וזו הייתה הפריצה הגדולה שלי בשביל לקום ולצאת מהמשרד האפור והמשעמם של ניירת שלא נגמרת, ולהיכנס לתחום היצירה והאומנות שקרובה מאוד לליבי.
זהו מקצוע שאוכל ליצור, להנות ולהתפרנס ממנו בכבוד כעצמאית. מקצוע שאני מתחברת ואוהבת. איזה כיף זה לעבוד במשהו שאת אוהבת ? יש זכות גדולה מזו ? יש סיפוק גדול מזה ?והגעתי למקצוע הכי כיפי בעולם, כשאני כבר חולמת על ``הסוף`` (שזו בעצם התחלה חדשה עוד לפני שהלימודים בבית ספר הסתיימו
סיימתי ללמוד, והתחלתי להתמקצע לאורך הזמן רק בבניית ציפורניים וקישוטי ציפורניים. ישבתי ימים ולילות על הכסא. כפופה לשולחן, לא מרימה את הראש, לא יוצאת לחופש, לא נחה הרבה, הגב הצוואר כואבים לי מישיבות ממושכות, אך אני ממשיכה. איך אני אצליח ואתקדם ללא עבודה קשה ???
עובדת כל הזמן ולא מוותרת. כל שנייה. כל דקה. כל יום יושבת ולומדת מתאמנת בבנייה, מילוי, קישוטים ובעוד רעיונות וקישוטים לציפורן. הלכתי לסדנאות והשתלמויות בכל מקום, התאמנתי והתמקצעתי המון. עבדתי ללא הפסקה. עבדתי הרבה ללא קבלת תשלום, וללא מחשבה על זמן. היו לילות רבים מאוד שישנתי 3 שעות. והיו גם פחות, עד אפיסת כוחות למיטה נתתי המון המון מעצמי ומהמקצוע שלמדתי, בשעה שקולגות שלי המשיכו והתמקצעו גם בתחומים אחרים כמו פדיקור, איפור, שעווה, עיצוב גבות אני השקעתי את כל כולי, ואת נשמתי רק בתחום אחד. בציפורניים ובאומנות הקישוט לציפורן. פרוייקטים של רעיונות בטירוף עולים לי תוך כדי זמן ועבודה על מנת ליחצן את עצמי הצליחו, חלקן כשלו. ואני עדיין גאה מאוד ברעיונות היצירתיים שלי, בתעוזה, ``בחוצפה הישראלית`` שלי כבוגרת בית ספר ללימודי המקצוע, פניתי מיד ללא כל היסוס בהצעות עיסקיות לטייקוניות כמו פנינה רוזנבלום ומיכל נגרין ורשתות שיווק ואופנה..רעיונות שהיוו מודל לחיקוי לחברות בתחום בארץ.את השעות הרבות בעבודה הזו, אני חבה המון המון לבעלי היקר. שנתן לי ספייס וים של עזרה. המון המון ספייס להתפתח ולהתקדם מטאורית בתחום בזמן זה. לא הייתי מצליחה לעשות זאת לבד עם תאומים שרק נולדו וילד נוסף בן 6 בבית. בעלי היקר טיפל בילדים ובנוסף היה קם בבוקר ליום עבודה רגיל לאחר לילות ללא שינה כשאשתו עובדת ללא הפסקה על מנת לתת פוש חזק לקריירה בתחילת הדרך.
אז בהחלט כששואלים אותי..``רחלי איך הצלחת ?``...``רחלי לא קשה לך?``..``ואיך את מסתדרת עם הילדים ?``...אז הנה התשובה שלי... ההצלחה שלי עומדת בזכות האהבה והתמיכה ובעזרה האינסופית של בעלי היקר כלפיי שנינו יחדיו.ולא אדלג לכן גם על הכשלונות. כי זהו בעצם המסר החזק שלי כאן אלייכן בסיפורי האישי.  המסר הכי הכי הכי חזק שאני רוצה להעביר אלייכן, ושתקחו ותפנימו אותו ובעיקר שיגע בכל אחת מכן שקוראת כאן את הסיפור שלי. בטכנאיות החדשות שנכנסות לתחום, ולטכנאיות הוותיקות שממשיכות להילחם לשרוד ואף להתייאש מהתחום הקשה והתחרותי. מה עם כל הכשלונות ? לא רק הצלחות היו לי. ולא הצלחות בתחום תקראו ממני בסיפור זה.דווקא תקראו רק על הכשלונות, המשברים והאכזבות שלי. זה מעודד. זה מחזק. זה נותן כח. זה יתן לכל אחת ממכן החדשה בתחום או אפילו הוותיקה המיואשת שעומדת לנטוש הכל, את התקווה להמשיך ללכת בדרך הקשה ולא לוותר בשיט/ אם הצלחתי להעביר את המסר החזק הזה שלי לטכנאית אחת ממכן שקוראת אותי באתר עשיתי את שלי.
הכשלונות שלי היו כואבים מאוד. התחושות והאכזבות היו קשות ומייאשות מידי יום-יום. 
הלקוחות צרחו עלי על ההתרוממויות והשבירות, הייתי בוכה בשקט הדמעות חנקו אותי כשהייתי מאזינה באפרכסת של הטלפון ושומעת את כל המילים הקשות של הלקוחות, שאגב חלקן קיבלו הרבה מאוד פעמים עבודה ממני ללא תשלום, הרבה מהן היו ``חינמיות``..מכירות את המושג הזה ?...כי אני עשיתי הכל, פשוט הכל על מנת להתקדם ולהתמקצע בתקופה זו. המשכתי לקבל והורדתי את הראש ``בולעת`` הכל בדממה ונחנקת מכאב ובשקט. עושה שטיפות מוח ואומרת לעצמי, לא נורא תמשיכי רחלי, תלמדי מהטעויות האלו, רבות מהן גם מנצלות אותך...אז נצלי אותן חזרה. תמשיכי להתאמן ללמוד ולהתמקצע עלייהן שוב ושוב ושוב. זה הסטאז` האמיתי שלך במקצוע. מה ? עורך דין מקבל רשיון ללא סטאז` ? אז המשכתי ועבדתי כמעט בחינם, ימים ולילות. קיבלתי לקוחות בכל שעה. נשארתי בלי לקוחות. הגיעו לקוחות חדשות וחוזר חלילה לאחר שנה השכלתי להבין וגם כתבתי על כך. אימונים עדיף לעשות על חברות ובנות משפחה ולא על לקוחות. גם אם הן ``חינמיות"אך מה לעשות ? לא התברכתי בסבלנות והייתי חייבת להמשיך ולרוץ קדימה שעות העבודה שלי היו לא נורמליות, שעות ששיבשו לי ולמשפחתי את החיים לגמרי, ולמה ? כי אין דרך אחרת ללמוד להתמקצע ולהתקדם על מנת להצליח להביא את הפרנסה הבייתה...סוף החודש מתקרב ושוב אין לי משכורת מהמקצוע בו בחרתי להתפרנס. ומה עם השבירות הנפשיות ?...בואו נפתח גם את המשברים האלו כי זה חלק מהמסר החזק שאני רוצה שיגע בכל אחת ואחת ממכן שמתייאשת וחושבת שאין לה את ``הכוחות`` להמשיך קדימה 3 חודשים הושבתתי מהעבודה. בעצם מה זה הושבתתי ? לא עבדתי זה המשפט הנכון והמדוייק. איבדתי הכל. למה ?בגלל אלרגיה נשימתית חזקה מאוד לתרסיס של מייבש דבק. (לימים החליפו במרבית החברות בארץ את התרסיס בטפטפת/בקבוק עם מכחול, של המייבש דבק(  עד שגיליתי ממה זה, כמעט אושפזתי בבית חולים. לא היה לי קל. בכלל לא קל. תאומים שנולדו בתקופה זו איתי בבית. כל העומס על הכתפיים של בעלי. אמנם הם רחבות אבל הקושי היה עצום. גם נפשי גם פיזי וכמעט מכריע כלכלי. רותקתי למיטה עם שיעולים שתפסו לי את הגב לא יכולתי לנשום באופן סדיר ולא יכולתי להשתעל. אני אסמטית, וכל נשימה הייתה לי איטית וקצרה, לשאוף עוד אוויר, עוד חמצן, ולהגיד פשוט תודה רבה לבורא עולם על כל שניה של נשימה שמלאה בחמצן והיא לא כואבת לי שזה היה נדיר.  כל נשימה גרמה אחרייה לשיעול, והשיעול הכי קטן גרם לי לכאבי תופת. כל תזוזה, השרירים בצד ובגב נתפסו כל כך חזק משיעולים בלתי פוסקים עד שנשכבתי ללא תזוזה ימים ולילות במיטה. לא יכולתי לבכות מתיסכול, כעס ויאוש. וזה היה קשה לא לפרוק החוצה בדמעות גם את ``העיכוב`` הזה בעבודה. כן חשבתי על זה ללא הפסקה. כל התאמצות שלי הכי קטנה, הייתה מלווה בכאבים וייסורים, ונשימה לא סדירה קצרה וקשה. שכבתי במיטה הגדולה בוכה בנשמה, כשילדיי הקטנטנים תאומים לידי, ואמא, גיסה ובעל שמתחלפים ביניהם במשמרות לטפל בשלושתנו. לא יכולתי לצחוק לתינוקות כמו שאמא צוחקת ושרה ומדברת עם ילדייה הפעוטים. וזה היה הכאב הנפשי הכי גדול שלי. לא לחבק את ילדיי ? לא לצחוק איתם ולהם ? לא ללטף, לשחק, לחבק, ולשיר עם התינוקות ודווקא עכשיו שהם זקוקים לחום ולאהבה של אמא ?לא יכולתי גם לבכות על זה.
לעיתים קרובות בלי שליטה הייתי מביטה בתינוקות שלי, והדמעות היו זולגות לבד. ללא קול. ללא מאמץ. ואני הייתי מאלצת את עצמי להתאושש ולהפסיק מהר מאוד, על מנת שלא אתחיל שוב בסדרה של שיעולים שיגיעו בסופו של דבר לנשימה איטית וקשה שמלווה בכאבים בלתי נסבלים כל מאמץ הכי קטן, כל מילה שהוצאתי מהפה, גרמה לי לנשימה קשה מאוד והשיעולים חוזרים אליי...והגלגל הזה הסתובב וחזר שוב ושוב במשך 3 חודשים למרות הכדורים, האנלציה והתרופות ובהחלט בית מרקחת פתחתי בבית בתקופה זו ולא שכחנו, כן ?יש עוד ילד. ילד יקר שלי – שהיה בזמנו בן 6 ובגן. שלא נשכח גם אותו בתקופה זו איבדתי את כל לקוחותיי. עד האחרונה שבהם. גם ``החינמיות למיניהן`` פרחו ונעלמו מי יחכה לי 3 חודשים ? זהו נגמר אני זוכרת כשהתאוששתי קמתי לשולחן העבודה שלי, והסתכלתי על המדף מאחורי הכסא על בקבוקי הלקים שהעלו אבק. הכאב היה כל כך גדול על כל הדרייב המאמץ וההשקעה שאבדה לי. ולמרות הכל לא הסכמתי לוותר. אתן מבינות כמה קל היה לי לוותר ? הכי פשוט היה לי למכור הכל, להרים ידיים, להשלים עם הנסיון המר הזה בתחילת הדרך, לומר לעצמי שזה לא בשבילי, עדיף לי לקבל את המצב ועדיף לחזור למשכורת הקבועה ולעבודה מסודרת במשרד עורכי דין.
אבל לא. לא רוצה להרים ידיים. זו לא אני. וגם אתן לא, גם אם נדמה לכן בשעת משבר שאין כבר כוח להמשיך קראתן את הקשיים ? ואני עוד מקצרת מכל התהליך הקשה והמשברים שעברו עליי באותה התקופה אז כן, חליתי, התאוששתי, הבראתי וקדימה לעבודה. עכשיו היא רבה ומרובה עוד יותר.
מה ? להתייאש ? לחזור לעבוד במשרד ? ממש לא ! אנחנו מתחילים הכל מחדש נכון או לא ?זהו המסר הכי חזק שאני רוצה להעביר לכן.  אל תוותרו בשיט !!!!!!
אל תעיזו לוותר על החלומות שלכן! אל תעשו את זה, כי קשה לחזור אחורה בעתיד.

ממזכירה משפטית שלמדה את המקצוע בניית ציפורניים, והימרה לעזוב תנאים טובים ומשכורת בטוחה, הלכתי להיות עצמאית. כבעלת משפחה אמא ל-3 ילדים קטנטנים, הפיתוי להישאר במשרד עורכי דין היה גדול ועצום בשבילי. במיוחד כשהובטחו לי תנאים ושכר גבוהים יותר לאחר חופשת הלידה. ובכל זאת שקלתי זאת, וסירבתי. ולא חששתי, כי ידעתי שאני הולכת להתחייב ולעבוד קשה על זה ובמלוא הרצינות. לא לתת לאף יום לעבור מבלי לעשות משהו שקשור בתחום. ופשוט ללכת ולהצליח בדרך הקשה שלי/ קמתי. התאוששתי. הבראתי. וקדימה נתחיל מחדש. אז אל תשכחו להוריד מהוותק שלי (4 שנים) גם 3 חודשים ללא עבודה ואיבוד הלקוחות שהיו לי אני גאה בכל שעה של עבודה ולא רק בכל חודש או שנה. כל יום אצלי היה עבודה מאוד מאוד קשה. התאמנתי והתמקצעתי ללא סוף.
דווקא. דווקא דירבן אותי לא להתייאש, לנסות שוב ושוב על מנת כן להצליח וכן להתקדם. מי מרים ידיים בכלל ? לא עלה לי אפילו מחשבה כזו בראש....חיכיתי כבר לרגע לקום מהמיטה, לחבק את ילדיי ולהתאושש מהר על מנת להמשיך כבר בדרך שהתחלתי בה, ולהתפרנס ממנה בהנאה ובכבוד. ההערכה שלי למתנת החיים הלכה וגדלה. אל תקחו את זה אף פעם כמובן מאליו. וכאמא הרבה יותר. גורלו של אדם לא תמיד בידיו. חבל על כל יום של בזבוז זמן, כשיש את המחר והוא בגדר רב הנסתר על הגלוי טוב, אז בואו נצא מזה.....ונחזור שוב למציאות של היום לאחר 4 שנים של עבודה מהבית, ומסע יחצנות מטורף שלי על מנת ל``הוציא אותי החוצה`` מהפינה הקטנה בביתי שמשם אני מנהלת את כל היקף העבודה שלי שפרוש להרבה מאוד כיוונים בתחום ובמיוחד בימים אלו הגעתי להתחלה חדשה
אך לפני זה הנקודה החשובה במסר שלי אלייכן. אסור לכן לוותר בשיט.
להיכנע ולנטוש הכל, זו הבחירה הכי קלה, אשר תהייה לכן מתסכלת מאוד בסופו של דבר. שלא יבלבלו אתכן עשור של שנות וותק בתחום - כמתכון המבטיח הצלחה בתחום. זה בולשיט אחד גדול. בניית ציפורניים זו לא תורה מסיני. זה מקצוע שדורש לאחר הלימודים, אימונים מעשיים יום-יומיים על ידיים. אם תהיו מספיק נחושות להמשיך להתאמן ולהתמקצע בכל שעה שאפשר במהלך היום, אך יום-יום, ותעבדו קשה - אתן תגיעו לזה מהר ובגדול ! אין סיבה שלא.
אל תורידו מערככן, ואל תהיו חסרות בטחון בגלל שנות וותק מועטות. להפך תעבדו קשה בשביל זה, לקבלת תוצאות של עבודה מקצועית וטובה...עבודה יום-יומית בבנייה/מילוי ציפורניים על ידיים של לקוחות, ותהיו גאות שבשנות הוותק האלו שלכן - אתן מתמקצעות יום-יום, וכן יכולות להפוך את חוג הלקוחות שלכן לגדול יותר ויותר, ואתכן למקצועיות הטובות ביותר. תשאפו לעוד. תמיד תמיד לעוד. אל תוותרו כי יש קשיים. קשיים ומשברים תמיד יש כי החיים לא קלים. אבל תלחמו על כך. תוציאו החוצה את הפייטרית שבכן, יש לכן את זה - ותלחמו עד כמה שניתן על מנת להצליח לעבוד ולהתפרנס בהנאה ובכבוד בתחום. זה יגיע. בסופו של דבר זה מגיע. בכל יום שעובר כל אחת ממכן מתמקצעת הרבה יותר.
להרים ידיים ולנטוש את המקצוע שלמדנו אותו והשקענו בו את הנשמה, זה הכי קל בעולם.  בכל אחת ממכן יש פייטרית לא קטנה. תוציאו, תוציאו אותה החוצה בכל יום. בכל שעה תתפלאו כמה כוחות יש לכן לעוד אל תעיזו לוותר, וכן אני יודעת שאני חוזרת על עצמי כל הזמן, אך זה חשוב לי להעביר כאן את המסר. ואני רוצה באמת באמת להחדיר זאת אלייכן, ולגעת בכל אחת ממכן שקוראת כאן את הסיפור שלי שנחשף בכל יום טיפין טיפין מול עיניכם.  ההתמדה היא הדבר הכי חשוב בעיניי. ברגע שתתמידו ותכניסו לכן לראש ``אני לא מוותרת`` ``אני לא מתייאשת``, אתן תצליחו להתקדם ולא לסגת אחורה, כי לא תיתנו זאת לעצמכן. אף אחד לא ישבור אתכן. אף אחד. נכון שהלקוחות עוזבות אותנו מכל מיני סיבות בתחילת הדרך, ולפעמים גם בהמשך...אך תמיד יגיעו גם החדשות. תמיד יש תקווה. לדעת פשוט לא לוותר. זו הפרנסה וזה העתיד של כל אחת ואחת ממכן. ולכן ההתמדה במקצוע שלנו למרות כל הקשיים של כל אחת ואחת ממכן בחיים ובתחום...חשובים מאוד ויהיו שווים בסופו של דבר בסיפוק אדיר ועצום שיהיה לכן! אני יושבת בכסא של כולנו, ואין אף אחת בתחום שלא עברה ולא תעבור את הקשיים האלו ואחרים. חשבתן לרגע שאתן לבד ? שזה קורה רק לכן ? בפירוש לא. אף אחת לא נהיית ``תותחית`` ללא התמקצעות יום-יומית או שיכול להיות מצב שהחיים הביאו אותה ``למתוח`` את ההתמקצעות לאורך שנים רבות ולקבל ``וותק`` של שנים בתחום. רק עבודה יום-יומית בתחום, תביא אתכן לטכנאית ציפורניים מקצועית וטובה בעבודתה עם לקוחותייה.  לסיים בית ספר לבניית ציפורניים זה לא מספיק. העבודה הקשה מתחילה מיד עם קבלת התעודה.  הסטאז` וההתמקצעות המעשית והחשובה בתחום אינם נמצאים במסגרת הלימודים בבית ספר. משם אנחנו מקבלות את המקצוע ואת הבסיס. הסטאז` האמיתי הוא בעבודה המעשית היום-יומית שלנו עם הלקוחות, היא החשובה יותר ועלייה שימו את הדגש. פה זה הסטאז` האמיתי במקצוע שלנו. כאן אנחנו מתאמנות, לומדות ונתקלות בבעיות במעשי, מוצאות ועובדות על הפתרונות ומתמקצעות יום-יום. איסוף חוג לקוחות משלנו – נכון לא פשוט אך כן ניתן לעשות זאת. לקוחות תמיד יש ותאמינו לי הלקוחות רבות ונמצאות בכל מקום ומספיקות לכולןןןןןןןן. לעולם לא להתייחס ללקוחה שלכן כמובן מאליו.
התחרות בתחום שמייאשת המון טכנאיות חדשות צריכה רק לאתגר ולחשל אתכן. תמיד אמרתי וכתבתי זאת. ``גם אני יכולה להצליח`` זו לא פנטזיה. זו מציאות בשטח של טכנאיות שמצליחות לעשות זאת בכל יום. אך הן עובדות קשה על זה. אני מדברת איתן. אני עונה לעשרות שיחות ומיילים מידי יום. זה לא בא בקלות. כל יום זו הישרדות חדשה בשבילן. אך ההתמדה בסופו של דבר משתלמת ותנצח תמיד ! תחזיקו מעמד ותמשיכו להתקדם גם אם זה בכל פעם צעד קטן.
הקשיים בעבודה המעשית עם הלקוחות שנוטשות – כן אז מה ? זה לא קל אז תתנו עוד הרבה והמון מעצמכן בהתחלה. לא קל לעבוד עם אנשים ובטח לא עם נשים. אך אתן בתחום כי יש לכן סבלנות וסובלנות והמון אהבה בנשמה. תשתמשו בכל זה על מנת להמשיך ולהתמקצע. כולנו חווינו כאב מלקוחה לא מרוצה ולקוחה כועסת. מלקוחות שלא חוזרות. אז מה ? זו סיבה להתייאש ??? יש עוד לקוחות, יש גם לקוחות מזדמנות, ויש גם לקוחות חד פעמיות, ויש גם לקוחות קבועות, ויש לקוחות גם שמחליפות, גם אחרי אימונים על חברות ומשפחה תמיד תהייה מישהי שלא תהייה מרוצה מהעבודה או הקישוטים, וחשוב שתזכרו, שלא תמיד הבעיה טמונה רק בעבודתנו/ לכן לא לקחת אף פעם את הדברים בצורה קשה של ``נמאס לי כבר`` ``לא הולך לי`` ``אני נוטשת את המקצוע``...שום דבר לא בא בקלות. תאמינו לי שיש מספיק לקוחות שיגיעו גם אלייכן. רק עבודה קשה תביא אותכן להתמקצעות טובה ונכונה יותר, ואיסוף חוג לקוחות קבוע משלכן. לכן חבל על כל יום שעובר. כל יום תעשו משהו ותמיד תמשיכו להתאמן ולהתמקצע, ולשווק את עצמכן כמה שיותר אל תנוחו יום אחד .החור בכיס בסוף החודש יכול להכריע...מסכימה. זו אכן נקודה חלשה ולעיתים מכרעת. אך אני למשל חסכתי מעצמי המון המון על מנת להמשיך ולשרוד עוד חודש, ועוד חודש, ועוד שנה עד מאגר של לקוחות קבועות ומרוצות משלי. אל תתביישו לקבל את מלוא התמיכה (תרתי משמע) מבני המשפחה. אחרי כל העבודה וההוצאות הכספיות..שלא תעיזו לוותר. תעשו הכל על מנת להמשיך יום-יום ולשרוד. זה לא פשוט אני יודעת. אך אולי יעזור לדעת שאני לא בזבזתי אף יום מיותר ללא מעשה. כל יום זה הפסד של כסף. חשבו על זה.
החור בכיס יגדל מחודש לחודש, אל תבזבזו דקה מבלי לחשוב קדימה ולדעת מה ואיך פועלים כבר מחר בבוקר אני לא שונה מאף טכנאית חדשה שהתחילה או תתחיל בתחום. כולן עברו ויעברו את זה.  גם אני חוויתי את כל הקשיים שלכן ואף יותר ואף פעם לא חשבתי לוותר. וזה לא בגלל שאני פייטרית, או שאפתנית עם אמביציה חזקה להמשיך או כל תכונה אחרת שתבחרו.  אני עשיתי דבר אחד. הייתי נחושה להתמיד. להתמיד בלהמשיך קדימה למרות הקשיים המשפחתיים, המקצועיים והכלכליים. חוויתי עברתי והמשכתי ב-ה-ת-מ-ד-ה. וגם אתן תגיעו לשם וכן תצליחו להתפרנס ולעבוד בהנאה ובכבוד במקצוע שלנו. שלא יהיה ספק. כי באמת אין סיבה שלא.

8/2008בתאריך זה החלטתי לחשוף בפניכן בונות הציפורניים החדשות וגם הוותיקות בתחום,  את מסע הסיפור המקצועי והאישי שלי עד היום.  ישנה מטרה וישנה דרך קשה להשיג אותה. זה לא קל אך אפשרי לכל אחת מאתנו. לכולנו יש קשיים ומשברים אין טכנאית יוצאת מן הכלל, כולנו רוצות וצריכות להתפרנס בכבוד מהמקצוע בו בחרנו אל תוותרו. המסר שלי רוצה לגעת בכל אחת ואחת ממכן, ולהזכיר ולהאיר לכל הקוראות אותי את הנקודה החשובה ביותר - נחישות והתמדה !!
והנה חזרנו לתחילת הסיפור לאחר 4 שנים של עבודה קשה האם עשיתי את זה? כן לגמרי בנות. לאחר 4 שנים כטכנאית ציפורניים ומדריכת סדנאות והשתלמויות בתחום יצאתי מהבית – ובתאריך 18/8/08 התחלה חדשה.

רחלי בר מכון לבניית ציפורניים
ומנהלת סניף גורן ניילס רמת-גן המרכז להדרכה ושיווק ארצי

רח' ז'בוטינסקי 108 רמת-גן טל': 03-6124839 / 052-3291691

וזו הייתה התחלה נוספת במסע שלי. התחלה חדשה של עבודה הרבה ויותר קשה, מלאת סיפוק, מאתגרת ללא הפסקה. תקחו את זה גם. תלחמו על מנת להצליח. כל אחת ממכן מסוגלת ויכולה לעשות זאת

.הניצול היחיד מאוניה שנטרפה בים, נסחף עם הזרם והושלך על חופו של אי בודד. הוא התפלל בלהט לאלוהים שיציל אותו, וכל יום נהג לסרוק את האופק מקצה ועד קצה. תשוש, רעב ופצוע, הוא הצליח לבנות לעצמו צריף קטן מעצים שנסחפו אל החוף. לפחות יהיה לו מחסה מחיות טורפות. הוא הכניס לצריף את מעט חפציו שהיטלטלו איתו בים, זה היה כל רכושו בעולם/ באחד הימים, כאשר יצא מצריפו והלך אל היער לחפש מזון, פרצה דלקה וכילתה את הצריף ואת חפציו. להבות האש גדלו והתפשטו ואיימו לשרוף את כל היער/ עשן שחור היתמר אל על, והכל היה אבוד - הצריף, החפצים הוא גנח בצער וכאב, ופנה בכעס לאלוהים: ``...איך, איך יכולת לעשות לי את זה? ``...איך אתה מביא עלי אסון אחר אסון?``...
למחרת, בבוקר מוקדם, הוא קם משנתו במערה סמוכה לשמע רעש מנועים של ספינה מתקרבת. היא באה כדי להציל אותו. ``איך ידעתם שאני כאן?`` שאל את מושיעיו.
``ראינו את סימני האש והעשן ששיגרת אלינו..`` ענו לו.``
קל מאד להתייאש כשדברים לא קורים כמו שאנחנו חושבות שהם צריכים לקרות...
זה אמנם קל, אבל אסור לנו להתייאש. כל מה שקורה בעולם הזה, קורה עם סיבה, תכלית וכוונה. ובכל דבר, אפילו הקשה והמכאיב ביותר, צריך לחפש את קצה החוט, המוביל לדבר הבא. אז זכרו את זה בפעם הבאה ש``הצריף הדל שלכם נשרף..`` - זה יכול להיות סימן, עשן שנשלח למקום שאליו הוא היה צריך להישלח, כדי להוציא אתכם מאיפה שאתן תקועות - למקום חדש וטוב יותר...

לאחר שנה -  סגרתי מעגל שלם - התרחבתי, ופתחתי את "רחלי בר מרכז הציפורניים בר"ג" - המקום שבו התחלתי את דרכי ולמדתי הופך לאחר 5 שנים של התמדה ועבודה קשה, בבעלות ובניהול המקום שלי/ מכון לאומנות עיצוב בניה וקישוט לציפורן ללקוחות פרטיות, ובית ספר לבניית ציפורניים ומרכז הדרכה ושיווק מוצרים לכל טכנאיות הציפורניים חדשות ווותיקות המגיעות מכל רחבי הארץ. המקום נותן מענה מקיף רחב ומקצועי לכל טכנאיות הציפורניים, תלמידות, ולקוחות פרטיות.

`